קשיוּ

קַשְׁיוּתָא, קַשְׁיוּch. sam( קַשְׁיוּת f. (preced. wds.) hard-heartedness), 1) hardness, severity. Targ. Ex. 1:14 (h. text פרך). 2) stiffneckedness, renitence. Y.Ber.VII, 11b bot. עד כדון את בקַשְׁיוּתָךְ dost thou still persist in thy renitence?; Koh. R. to VII, 11. Y.Peah VII, 20b top. Esth. R. introd. (play on ממקשי, Job 34:30) מן קַשְׁיוּתֵיהֶן וחיביהןוכ׳ for the renitence and the guilt of men who do not the will of the Creator; a. e.